תכשיטים ג'ורג'יאניים: המדריך המלא

תכשיטים ג'ורג'יאניים הם התכשיטים הנדירים והמבוקשים ביותר בעולם התכשיטים העתיקים, ובעיניי גם היפים ביותר. מדובר בתכשיטים שיוצרו בין 1714 ל-1830, בתקופה שבה מלכו באנגליה ארבעה מלכים בשם ג'ורג', כולם בעבודת יד, לפני שהמכונות נכנסו לבתי המלאכה. אני מודה שאני קצת (או הרבה) משוחדת לטובת התכשיטים האנגליים, ובמדריך הזה אסביר למה: מה קרה בתקופה הזו, מה מאפיין תכשיט ג'ורג'יאני, איזו שפת רגש מסתתרת בו, ואיך מזהים פריט אמיתי. הדוגמאות כולן מהמלאי שלי, בעבר או בהווה.

1714–1830: ארבעה מלכים בשם ג'ורג'

התקופה נקראת על שם המלכים, ושווה להכיר אותם בקצרה, כי הטעם האישי שלהם השפיע ישירות על מה שענדו הנתינים:

• ג'ורג' הראשון – הגיע מהנובר שבגרמניה, כמעט לא דיבר אנגלית, ואהב מוזיקה (הוא היה הפטרון של הנדל).
• ג'ורג' השני – ירש אותו ב-1727, אהב אופרה ותיאטרון, והיה המלך הבריטי האחרון שהוביל צבא בקרב.
• ג'ורג' השלישי – עלה לכתר ב-1760 ושלט כשישים שנה. "ג'ורג' האיכר" הצנוע והחכם, פטרון של אמנות ומדע, שבתקופתו אבדו המושבות באמריקה. בגלל מחלתו הועברה השליטה ב-1811 לבנו, יורש העצר (ה-Regent), ומכאן "תקופת הריג'נסי".
• ג'ורג' הרביעי – נהנתן, חובב נשים ואקסטרווגנטי, ובעיקר אספן תכשיטים מופלא. לכתר ההכתרה שלו הוכנו יהלומים ופנינים בצורת ורד, תלתן וקוץ, סמלי בריטניה. הוא השאיר חובות עצומים, אבל גם ירושה מדהימה של ארמונות וחפצי אמנות.

אחריו מלך אחיו ויליאם הרביעי (1830–1837), ובמונחי סגנון התכשיטים זו עדיין המשך ישיר של התקופה הג'ורג'יאנית, עד עלייתה של ויקטוריה ב-1837.

עולם שמשתנה: מעמד בינוני, קטלוגים וחנויות

במאה הזו קרתה המהפכה התעשייתית. החקלאות התייעלה, חוואים התעשרו, התחבורה השתפרה ומידע (ואופנה) עבר ממקום למקום מהר יותר. העושר כבר לא היה רק נחלת מי שנולד לתוכו. תומאס צ'יפנדייל פרסם ב-1754 את קטלוג הרהיטים הראשון, ובעקבותיו גם המעמד הבינוני יכול היה להזמין עיצוב יפה בלי לשכור אדריכל. מגמה דומה החלה בתכשיטים: חנויות צורפים מקושטות ברחובות הראשיים, ירידים ושווקים לקהל הפחות עשיר, קטלוגים ועלוני מכירה, ותרבות שירות לקוחות שנולדה מהצורך לרצות קהל רחב ומגוון.

לצד זה פרחו חיי החברה: נשפים שנמשכו ימים, "גני התענוגות" (pleasure gardens) שבהם נפגשו, רכלו ויצרו את תרבות הסלבס הראשונה. בתקופה כזו תכשיט היה גם אמירה חברתית, וכל פריט נעשה אחד-אחד.

מה מאפיין תכשיט ג'ורג'יאני?

עבודת יד בלבד

אין על התכשיטים הג'ורג'יאניים מבחינת צורת העבודה הידנית, ההקפדה והייחודיות של כל פריט. גם כשהצורף היה פחות מוכשר, חוסר הדיוק והפגמים הקטנים הם בדיוק מה שנותן לתכשיטים האלה את היופי שלהם. אי אפשר לשחזר את זה במכונה.

שיבוץ בגב סגור ופויל

המאפיין הבולט ביותר: האבנים שובצו עם גב סגור (closed back), ומתחתן הונח פויל, נייר מתכתי דק שנועד לתפוס את אור הנרות בערב ולהעמיק את צבע האבן. לרוב האבנים שובצו דווקא בכסף, על גבי זהב, כי הכסף הבליט את ברק היהלומים. כשמסתכלים על הגב של תכשיט ג'ורג'יאני רואים משטח מתכת חלק, לא "חלונות" פתוחים כמו בתכשיטים מאוחרים יותר.

ליטושים ישנים: table, rose ו-old mine

בתחילת המאה ה-18 המציא ונצ'נצו פרוצי הוונציאני את ליטוש הבריליאנט המוקדם, אבל יהלומים כאלה היו יקרים מאוד ונשארו מנת חלקם של בתי המלוכה והעשירים מאוד. רוב התכשיטים נעשו עם יהלומים בליטוש rose cut (גב שטוח וכיפת פאות משולשות) או table cut, משובצים בכסף עם פויל. יהלומים היו האבנים העיקריות, ולצדם, בהמשך התקופה, אבנים צבעוניות: גרנט, אמטיסט, אמרלד, רובי, ספיר וכריזופרז.

פייסט, פינצ'בק ותחליפים יפהפיים

Paste היא אבן זכוכית עם עופרת שמחקה אבני חן, ונקראת גם Strass על שם הצורף שהתפרסם בה בסביבות 1730. חיתוך ה-paste נחשב לאמנות, קשה יותר מחיתוך יהלומים בגלל רכות החומר, ואפילו מארי אנטואנט ענדה paste ביום ויהלומים בערב. היום תכשיטי paste מהמאה ה-18 הם ענף אספנות בפני עצמו, והמוקדמים או הצבעוניים שבהם קשים מאוד להשגה.

פינצ'בק (pinchbeck) הוא סגסוגת נחושת ואבץ שפיתח כריסטופר פינצ'בק בראשית המאה ה-18 כתחליף לזהב. נשים לקחו למסעות חיקויים כאלה של תכשיטיהן כדי שלא יישדדו. חשוב לדעת: לא כל תכשיט ישן שאינו זהב הוא פינצ'בק, למרות שהיום משתמשים בשם הזה בחופשיות רבה מדי. לצדם היו גם פלדה חתוכה (cut steel) באנגליה, חרס ווג'ווד, ובפרוסיה תכשיטי ברזל יצוק ("ברלין איירון") שניתנו למי שתרמו את תכשיטי הזהב למאמץ המלחמתי נגד נפוליאון: "נתתי זהב, קיבלתי ברזל".

קנטיל, קמאו וההשראה הקלאסית

בתחילת התקופה התכשיטים היו מקושטים ומסובכים ברוח הרוקוקו, אבל אנגליה לא ממש התחברה לרוקוקו, והניאו-קלאסיציזם התיישב עליה מצוין. חפירות פומפיי והאופנה הרומאית והיוונית הביאו קמאו ואינטגליו (תגליף), כדים רומיים באמייל, חיצים ונבלים, צורת מרקיזה (navette) בטבעות, שרשראות פסטון ופנינים טבעיות. בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-19 כיכבה עבודת ה-cannetille: חוטי זהב דקיקים שנשזרים לעיטורים מסולסלים ופרחוניים סביב האבן, עבודה שמשתמרת עד היום ועדיין נראית אופנתית לגמרי.

שפת הרגש: הסמלים בתכשיטים ג'ורג'יאניים

אהבה היא דבר מורכב, ולא פלא שיש כל כך הרבה סמלי אהבה בתכשיטים הג'ורג'יאניים: אהבה רומנטית, אהבה לילדים, לחבר, ובתוכה געגוע, כאב ותשוקה. אלה הסמלים שאני הכי אוהבת:

• תכשיטי אקרוסטיכון – האות הראשונה (באנגלית) של כל אבן מאייתת מילה: REGARD = Ruby, Emerald, Garnet, Amethyst, Ruby, Diamond; וגם DEAREST. הג'ורג'יאניים שבהם משובצים לרוב בגב סגור. לי עצמי יש טבעת REGARD ג'ורג'יאנית, ואני עדיין מתרגשת ממנה.
• קשר האהבה (lover's knot) – הסמל האולטימטיבי בעיניי, לפעמים במתכת בלבד ולפעמים משובץ בכל צבעי הקשת.
• טבעות איטרניטי – אבנים לכל אורך החישוק, או חצי חישוק: אהבה שאין לה התחלה וסוף.
• לבבות ונחשים – לבבות כפולים ומעוטרים, לב שנעול כמנעול (padlock) על צמיד, וטבעות Claddagh: ידיים שמחזיקות לב עם כתר, סמל לאהבה, חברות ונאמנות.
• שיער ומיניאטורות – לפני המצלמה, תכשיט עם שיער שזור או ציור זעיר של האהוב היה הדרך לשמור אותו קרוב. גם גברים ענדו לוקטים ומיניאטורות כאלה, ותכשיטי אבל.

הסיפור של הנשים בתקופה מוסיף לסמלים האלה עומק: על פי החוק, כשאישה נישאה כל רכושה עבר לבעלה. היא לא יכלה להוריש כמעט דבר, חוץ מבגדים ו"קישוטים". כלומר, התכשיטים היו כמעט הדבר היחיד שאישה יכלה לראות בו משהו ששייך לה באמת. ג'יין אוסטן, שלא נישאה מעולם, ענדה טבעת ג'ורג'יאנית צנועה בזהב 9 קראט עם טורקיז. ב-2013 היא נמכרה במכירה פומבית לזמרת האמריקאית קלי קלארקסון, והבריטים גייסו תרומות וקנו אותה בחזרה לבית ג'יין אוסטן. אפילו טבעת יומיומית כזו מראה כמה יקר היה הזהב, וכמה סיפור יכול להיות בטבעת אחת.

איך מזהים תכשיט ג'ורג'יאני אמיתי?

• גב סגור ופויל – הפכו את התכשיט: גב מתכת סגור, לפעמים עם כתמי פויל שדהו. גב פתוח מרמז על תקופה מאוחרת יותר (או על תיקון).
• כסף על זהב – חלק עליון בכסף לאבנים הלבנות, חישוק או גב בזהב.
• אבנים לא אחידות – ליטושי rose ו-table לא סימטריים, גדלים שונים באותו תכשיט, שיבוץ ידני עם "שיניים" חתוכות.
• מעט חותמות – רוב התכשיטים הג'ורג'יאניים לא נחתמו כלל. היעדר חותמת הוא דווקא סימן טוב; חותמת מודרנית של קראט היא נורת אזהרה.
• בלאי ותיקונים – 200 שנה משאירים סימנים: שחיקה בחישוק, הלחמות ישנות, אבן שהוחלפה בעבר. תכשיט "מושלם" בסגנון ג'ורג'יאני הוא כנראה רפרודוקציה.

תכשיטים ג'ורג'יאניים מדהימים אפשר לענוד היום בדיוק כמו אז, הם אופנתיים לתמיד. בקטלוג תמצאו טבעות ג'ורג'יאניות, תליונים וסיכות מהתקופה, ואם אתן רוצות להמשיך ללמוד, קראו גם על התכשיטים הוויקטוריאניים שבאו אחריהם ועל המונחים שכדאי להכיר לפני קנייה.

המאמר מבוסס על ניסיון אישי של שנים ביבוא ובבדיקה של תכשיטים עתיקים ועל הרצאותיי בנושא, ואינו מהווה הערכת שווי או חוות דעת גמולוגית לפריט ספציפי. תיארוך תכשיט עתיק הוא תמיד הערכה מקצועית המבוססת על שילוב של סימנים.