תכשיטים ויקטוריאניים: המדריך המלא

תכשיטים ויקטוריאניים הם התכשיטים שיוצרו בבריטניה בין 1837 ל-1901, שנות שלטונה של המלכה ויקטוריה, וגם רוב מה שמגיע לידיי מאנגליה. במשך שנים אני מייבאת, בודקת ועונדת תכשיטים מהתקופה הזאת, ולמדתי שמאחורי כל נחש, חץ או פנינה מסתתרת שפה שלמה. במדריך הזה אסביר מה בעצם קרה באותן 64 שנים, איך מחלקים את התקופה לשלוש תקופות משנה, אילו חומרים וסמלים מאפיינים כל אחת מהן, ואיך מזהים תכשיט ויקטוריאני אמיתי. כל הדוגמאות שאביא הן מתכשיטים שעברו דרך ידיי.

מי קבעה את האופנה: ויקטוריה, המהפכה התעשייתית והמעמד הבינוני

כמו היום, גם אז הסלבס הכתיבו את הטרנדים, וויקטוריה הייתה מכתיבת הטרנדים המרכזית. כשהיא התחתנה עם הנסיך אלברט ב-1840 הוצגה טבעת האירוסין שלה: נחש עם אמרלד משובץ בראשו (אבן הלידה שלה). תוך זמן קצר טבעות הנחשים הפכו לשיא האופנה, ונשארו כאלה עשרות שנים.

אבל השינוי הגדול באמת היה חברתי. המהפכה התעשייתית יצרה מעמד בינוני רחב, ולראשונה תכשיטים לא היו רק מנת חלקם של העשירים. כמה דברים אפשרו את זה:

• זהב 9 קראט – ב-1854 הותר בבריטניה לייצר תכשיטים גם בזהב של 9, 12 ו-15 קראט, ולא רק 18 ומעלה. המחירים ירדו, והתכשיטים הגיעו להמונים.
• ייצור במכונות – לצד עבודת היד נכנסו מכונות הטבעה וחריטה, וגם טכנולוגיית ציפוי חשמלי (electroplating) שהפכה את הציפוי לפשוט וזול.
• מכרות חדשים – גילוי מכרות זהב (ובהמשך יהלומים בדרום אפריקה) הוריד את מחיר חומרי הגלם.

התוצאה: שפע עצום של תכשיטים, בכל רמות המחיר, שרבים מהם שרדו עד היום ומגיעים לקטלוג שלי.

שלוש תקופות בתוך תקופה אחת

נהוג לחלק את התקופה הוויקטוריאנית לשלוש תקופות סגנון שמשתלבות זו בזו. החלוקה קצת שרירותית, אבל היא עוזרת מאוד לעשות סדר כשמסתכלים על תכשיט ומנסים לתארך אותו.

התקופה הרומנטית (1837–1860): תכשיטים כשפה

התקופה הרומנטית היא המשך ישיר לתקופה הג'ורג'יאנית, שבה הייתה חשיבות עצומה לסימול של רגשות. תכשיט לא היה רק דבר יפה: הוא היה הודעה אינטימית בין נאהבים, הוכחת ידידות, סימן לאירוסין או זיכרון של אדם אהוב. כשתכשיט הוא לא רק יפה, הוא הופך מפריט אופנתי למשהו הרבה יותר משמעותי. זו הייתה ממש שפה, ולרוב רק מי שקיבל את התכשיט ידע לקרוא אותה.

• נחש – אהבה נצחית ואינסופית (ונחש שאוכל את זנבו: אריכות ימים).
• חץ – תקווה; צלב – אמונה; קיסוס – אהבה שנאחזת ולא מרפה.
• שיער שזור – מזכרת מאהוב רחוק, או תכשיט אבל לזכר הנפטר.
• פנינים – דמעות, תמימות, הרמוניה וטוהר; פורגט-מי-נוט ולבבות – אהבה פשוטה וישירה.

בגלל הפנייה להמונים נעשה שימוש רב באבנים חצי יקרות: גרנטים, אמטיסט, קורל, טורקיז, פניני ים ואופל, שהייתה נפוצה במיוחד. הזהב נעשה זול יותר, והצורפים העזו לתת לו טקסטורות: חריטות, הטבעות ועיטורים. בניגוד לתקופה הג'ורג'יאנית, רוב האבנים כבר שובצו עם גב פתוח.

התקופה הגדולה (1860–1885): החייאות, סקוטלנד ואבל

בתקופה הזו התכשיטים "שואלים" אלמנטים מסגנונות קדומים. החייאה אטרוסקית בעקבות החפירות באיטליה (צורפים כמו קסטלאני וג'וליאנו), החייאה מצרית בעקבות הגילויים הארכיאולוגיים במצרים ופתיחת תעלת סואץ, אלמנטים גותיים, ומיקרו-מוזאיקות איטלקיות עם פרחים וציפורים. כל מה שמסתורי, רחוק ורומנטי היה נחשק.

תכשיטים סקוטיים היו מאוד "אין", כי ויקטוריה הייתה מאוהבת בסקוטלנד. היא ואלברט ביקרו שם לראשונה ב-1842, ובהמשך רכשו את טירת בלמורל. צמידים וסיכות עם אבני אגט סקוטיות (pebble jewellery) על כסף או זהב נמכרו בהמוניהם, ואחרי מות אלברט, כשוויקטוריה שהתה בבלמורל חודשים ארוכים לצד משרתה הסקוטי ג'ון בראון, האופנה הזו רק התחזקה.

ואז הגיע האבל. מותו הפתאומי של אלברט ב-1861 שבר את ויקטוריה, שלבשה שחור עד סוף חייה, והעם כולו התאבל איתה. האבל השתקף בתכשיטים: ג'ט (פחם מאובן מוויטבי), אמייל שחור, אוניקס, ותכשיטי זיכרון עם שיער ומיניאטורות. בכלל, התכשיטים בתקופה הזו מקושטים יותר, גדולים יותר ולפעמים ממש כבדים: מטבעות רומיים, חרפושיות, קמאו ומוזאיקות, הכל עם טכניקות חדשות.

התקופה האסתטית והמאוחרת (1885–1901): חזרה לטבע ולעדינות

שני העשורים האחרונים היו ריאקציה למכונות ולתעשייה: חזרה לטבע, לגינה, לעבודת היד. תנועת ארטס אנד קרפטס בהובלת ויליאם מוריס דגלה בצורות פשוטות ובחומרים צנועים, לפעמים כסף במקום זהב, כי מה שחשוב הוא יופיו של התכשיט ולא ערכו הכספי. במקביל צמח הארט נובו: רנה לליק בצרפת היה פורץ דרך עם ראשי נשים בשיער פרוע, קימורים, פרחים ואבנים בצבעים עדינים, והתכשיטים שלו נראו ממש כמו פסלים.

גם הנשים השתנו. הן הלכו ללמוד בקולג', רכבו על אופניים, שיחקו גולף ורצו להיראות חופשיות ומודרניות. השרוולים התקצרו, הידיים היו צריכות להיות פנויות, ואפילו נמכרו צמידים עם משרוקית קטנה כדי שרוכבת האופניים תוכל לקרוא לעזרה. אחרי חוקי רכוש האישה הנשואה (1870, 1882) היה לנשים כסף משלהן, והחופש לקנות תכשיט לעצמן גדל.

בהתאם, התכשיטים הפכו קטנים ועדינים: כוכבים (סמל התקווה), חצאי ירח, אשכולות, חרקים ופרפרים, פרחים ותנועות מעגליות מהטבע. עגילי סטאד חשפו את האוזניים בתסרוקות החדשות. גילוי היהלומים בדרום אפריקה והחשמל שנכנס לבתים הביאו ליותר יהלומים, בליטושים old mine, cushion ו-rose cut, בשיבוץ אוורירי עם כמה שפחות מתכת. ובסוף התקופה הטכנולוגיה כבר אפשרה עבודה בפלטינה, חומר שיככב בתקופה האדוארדיאנית.

איך מזהים תכשיט ויקטוריאני אמיתי?

אין תעודה רשמית ל"ויקטוריאני", ולכן הזיהוי הוא שילוב של סימנים. אלה הדברים שאני בודקת ראשונים:

• חותמות – חותמות בריטיות של 9, 12 או 15 קראט מעידות על ייצור אחרי 1854 (12 ו-15 קראט בוטלו ב-1932). תכשיטים רבים מהתקופה לא נחתמו כלל, והיעדר חותמת אינו פוסל.
• סוגרים וצירים – סיכות עם סוגר בצורת C וציר צינורי, שרשראות עם סוגר חבית (barrel clasp) או סוגר bolt ring מוקדם. סוגרי ביטחון מודרניים מופיעים רק מתחילת המאה ה-20.
• ליטושי האבנים – rose cut ו-old mine cut עם פאות לא סימטריות לגמרי, פניני ים זעירות, גרנטים "אגוזיים", שיבוץ ג'יפסי שקוע או שיבוץ עם שיניים חרוטות.
• המוטיבים – נחשים, חיצים, קיסוס, לבבות, כוכבים וחצאי ירח, אגט סקוטי, ג'ט ואמייל שחור.
• פטינה ובלאי – שחיקה עדינה ואחידה, תיקונים ישנים, וחיבורים שנעשו ביד. תכשיט "חדש מדי" ומבריק מכל הכיוונים הוא נורת אזהרה.

ההבדל בין ויקטוריאני לתקופות הסמוכות לו הוא לא תמיד חד, אבל הטבלה הקצרה הזו עוזרת בהתחלה:

רוצות לראות את ההבדלים בעיניים? בקטלוג תמצאו טבעות, תליונים, לוקטים וסיכות וצמידים מכל אחת מהתקופות, עם תיאור התקופה לצד כל פריט.

המאמר נכתב מתוך ניסיון אישי של שנים ביבוא ובבדיקה של תכשיטים עתיקים, ואינו מהווה הערכת שווי או חוות דעת גמולוגית לפריט ספציפי. תיארוך תכשיט עתיק הוא תמיד הערכה מקצועית המבוססת על שילוב סימנים, ולא קביעה מוחלטת.